בספטמבר 2019, נכנסה לתוקף רפורמה חדשה שמטרתה לייעל ולקצר את ההליכים, לתחום אותם בזמן ולאזן בין האינטרסים של החייב ושל הנושה. לפי החוק החדש, חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, ניהול ההליכים נקבע לפי סכום החובות וקיימת הבחנה בין חובות גבוהים מ-161,236.45 ₪ (נכון ל-2023) וחובות בסכום נמוך מזה.
ההליכים מעל הסכום הנ"ל יתנהלו בבית משפט השלום להבדיל מבית משפט המחוזי בתיקי פשיטת רגל.
תיקים שסך החובות נמוך יותר יתנהלו בלשכות ההוצאה לפעול.
מדובר ברפורמה כוללת בתחום חדלות הפירעון ולהחליף חקיקה מנדטורית מלפני 80 שנה של פקודת פשיטת הרגל.
אחד הנושאים החשובים – הוא שינוי בתפיסה, אם פעם מי שהיה חדל פירעון, פושט רגל נחשב כתחמן ובא לרמות את המערכת, כעת מסתכלים אחרת – שיקום כלכלי, בגלל סיטואציות כלכליות של היחיד (החייב) הגיע לחדלות פירעון עקב חובות צרכניים, חובות אשראי, התנהלות לא נכונה או בכלל לפעמים בכלל לא באשמתם, טעויות כלכליות או כל סיבה אחרת – אבל!
החייב רחוב מלהיות פושע .
מטרת החוק הינה בעיקר שיקום כלכלי, כלומר לתת לחייב את האפשרות לתקן ולחזור לחיים נורמטיביים. כך גם לגבי חברות או תאגידים.
עוד שינוי חשוב בחוק חדלות פירעון להבדיל מפקודת פשיטת הרגל הוא צמצום פערים בין הנושים המוסדיים הגולים לקטנים, לעוסק הקטן. שינוי באופן הנשייה ואופן חלוקת הכספים מקופת הנשייה.
קופת הנשייה הינה הקופה המנוהלת על ידי הממונה על חדלות הפירעון בה נשמרים כל הכספים אשר משולם על ידי היחייב וממכירת נכסי החייב וממנה מחלקים את הכספים לנושים השונים בהתאם לסדרי הדין, לספקים בנקים ולאחרים. שינויי מהותי בעניין שנושה מובטח (בדרך כלל בנקים או ספקים בהיקף כספי גדול) יוכלו לממש את הבטוחה (למשל דירת מגורים) ולגבות ממנה רק 75% משווי החוב כך שהיתרה תועבר לשאר הנושים הרגילים ולספקים הקטנים יתרת החוב לנושה המובטח מתחלק בין כולם כמו כל נושה אחר
